שטלונג נ' אדומית שירותים לרכב בע"מ

החלטה

הנתבעת עותרת למחיקת התובענה על הסף ולחילופין, להעברת הדיון לבית משפט השלום באילת, בטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בה.

התובעת הגישה תביעה נזיקית כנגד הנתבעת, מוסך מורשה של חברת "מרצדס", בעתירה לפיצוי בסכום של 55,625 ₪. נטען כי הנתבעת פעלה ברשלנות בבדיקת רכב התובעת וגרמה, בין היתר, לקצר, שגרם לשריפה.

הנתבעת הכחישה את המיוחס לה וטענה כי מקום מושבה ועסקה של הנו העיר אילת, כמו גם מקום המחדל הנטען בגינו הוגשה התובענה.

התובעת, המתנגדת לבקשה, טוענת כי רק לאחר הגשת בקשתה לקביעת מועד דיון ובחלוף יותר משלושה חודשים מהגשת כתב ההגנה, העלתה הנתבעת את סוגיית הסמכות המקומית ומדגישה כי היעתרות לבקשה תגרום לשיהוי נוסף שיפגע בה.

בנוסף, נטען כי הרכב תוקן במוסך הסדר בעיר נתניה וייתכן כי מוסכי ההסדר יכולים להוות סניפים של הנתבעת, באופן המקנה לבית המשפט סמכות על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

הנתבעת, בתשובתה לתגובת התובעת, הפנתה לסעיף 1 לכתב ההגנה בו העלתה את סוגיית הסמכות המקומית כבר בהזדמנות הראשונה. בנוסף, ולעניין טענת התובעת באשר לתיקון רכבה על ידי מוסך מורשה בעיר נתניה, נטען כי אין עובדה זו עולה בקנה אחד עם החלופות לקביעת הסמכות המקומית, המנויות בתקנה 3 לתקנות.

נוכח שהתובעת ציינה כי היא שומרת על זכותה לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את חברת "מרצדס" כנתבעת נוספת, בקשתי תגובתה בנושא, הקשור ל"סניפים" נטענים של הנתבעת. לא התקבלה תגובתה והחלטתי זו ניתנת על סמך המצוי בתיק כעת.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

הוראות תקנה 3(א) לתקנות מסדירות את עניין הסמכות המקומית וקובעות, כך:

" תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

כאמור, התובעת סומכת תגובתה בעיקר על טענתה כי רכבה הועבר למוסך הסדר של חברת "מרצדס" בעיר נתניה ותוקן שם (ר' סע' 7 לכתב התביעה) ומכאן הדגשה כי "כל הזיקות המסורות לעיר אילת אינן נכונות" (ר' סע' 7 לתגובת התובעת).

אכן, טענת חוסר סמכות מקומית יש להעלות בכתב הטענות הראשון ובמקרה דנן, הנתבעת פעלה כך כבר בגדר כתב הגנתה (ר' סע' 1 לכתב ההגנה) ומשכך, אין ממש בטענה זו של התובעת.

אין חולק כי מקום מושבם של הנתבעת והתובעת הנה העיר אילת, וכי מקום האירוע מושא התובענה אף הוא בעיר אילת.

בהינתן כתב התביעה כנוסחו, לא מצאתי כיצד הפניית התובעת לטיפול ברכבה במוסך בעיר נתניה, קשורה לנתבעת או לאירוע שבמוקד התובענה והעדפתי למנוע אילוץ לנתבעת "להתדיין הרחק ממקום מושבו" (ר' ספרו של י' זוסמן סדר הדין האזרחי (בעריכת ש' לוין, מהדורה שביעית,78 1995)); רע"א 11180/08 עיריית מודיעין- מכבים-רעות נ' ארד ד. הנדסה בע"מ (06.05.09)).